מעניין שבאומנויות לחימה קשות כמו ברכות במתכוונים לאותו דבר בדרכים הפוכות.

 

בעוד באומניות לחימה קשות מתכוונים לרעיון כפשוטו, המורה יפרק לתלמיד את הצורה הפיזית ויפרק לו אמונות הנובעות מפחדים שאיננו יכול, חלש, פחדן וכו'. כך המורה יראה לו את חולשותיו עד שילמד להתגונן,

דבר שאמור לגרום מוטיבציה לתלמיד.

 

בגישות כמו הטאי צ'י הכוונה "לפרק לתלמיד את הצורה" קשורה בתבנית (הקטה).

יש את המשל הידוע על החצי כוס הריקה שבו המוסר השכל הוא שיש לרוקן לפי שאפשר למלא.

בטאי צ'י תפקידו של המורה הוא לעזור לתלמיד לגלות את הרייק שבתוכו. מתוך אותו הרייק צומחת הלמידה.

 

תלמיד מגיע אל המורה עם תבניות של מחשבות, התנהגויות, רגשות. תבניות שלמד במהלך חייו מהוריו, סביבתו ותרגל עד עכשיו (בדרך כלל בחוסר מודעות) אלו הם  תבניות בחלקם טובות ובחלקם מחלישות.

עליו לעלות למודעותו את תבניות אלו, לפרקן במידת הצורך ולבנות חדשות.

עליו "לפרק את הצורה, התבניות שבו בעצמו"

 

בטאי צ'י במקום לעמת את התלמיד עם המורה, מעמתים את התלמיד ישירות עם עצמו. באמצעות תרגול קבוע של מדיטציה בתנועה התלמיד נחשף לאט לאט לאותם מקומות בתוכו שמעקבים ומחלישים אותו.

מי "שמפרק את הצורה" זה לא המורה, אלה המסגרת כולה המורכבת משלוש מעגלי התבוננות וחקירה עצמית.

 

• האימון האישי- הוא המעגל החשוב והעיקרי. באמצעות תרגול חוזר וקבוע התלמיד מגיע לכל פינה בתוכו ומשנה את צורתו.

• האימון הקבוצתי- מעגל ההתבוננות על החברים בקבוצה. כל חבר בקבוצה משקף לתלמיד משהו שעל עצמו על התלמיד למצוא את אותו משהו וליישמו בחייו

• המורה- המורה משקף ומאפשר התבוננות עמוקה של התלמיד על עצמו. תפקידו לאפשר את מסגרת הלמידה, כיוון ההתפתחות של הלימוד כקבוצה, ובעיקר כמי שהולך בדרך יותר זמן להעניק לתלמיד את הכוח לחולל את השינוי בתוכו. לפרק באומץ את התבניות החלשות שמתגלות בתהליך ההתפתחות ולעזור לו לאמץ דפוסים חדשים.

 

מול שלושת מעגלי למידה אלו מתרגל התלמיד את "פרוק צורתו" ויצירת דפוסי חשיבה והתנהגות אמיתיים יותר, המתאימים יותר לאישיותו ואותם הוא מאמץ לחייו.

 

בנושא זה בית הספר שלנו מציע גישה שונה וייחודית.

במקום לרוקן את הכוס כדי לפנות מקום, על התלמיד לקחת כוס גדולה יותר.

כך יוכל להמשיך למלא את כוסו.

כלומר אין צורך להוציא/ להחליף/ לפרק, אפשר לצמוח אם מגדילים את תפישתו של התלמיד ועוזרים לו לגלות את הפוטנציאל שבו, 

וכך תפישתו משתנה ומאליו ישתנה התלמיד עצמו.

התבוננות קבועה למקום הרייק שבו פותחת לתלמיד את הדרך חזרה לעצמו ומראה לו היכן עליו לשחרר את אמונותיו והרגליו על מנת להשתנות ולצמוח.